תביעות השתקה בלשון הרע

SLAPP – Strategic Lawsuit Against Public Participation

תביעות אסטרטגיות למניעת השתתפות ציבורית או “תביעות השתקה”, כפי שנהוג לכנותן במדינת ישראל הנן תביעות שמגיש גוף גדול ובעל משאבים רבים נגד אדם או קבוצה שמותחים ביקורת או אומרים את דעתם בגדר זכותם לחופש הביטוי.

תביעת השתקה מוגשת על אף שמלכתחילה סיכוייה להתקבל אפסיים ועל מנת להרתיע מבקרים, להשתיק דיון הציבורי ולהפחיד את הנתבע כך שיחזור בו מדבריו. חלק גדול מהנתבעים בתביעות השתקה, נמנעים מניהול הליכים משפטיים מול תובעים בעלי משאבים רבים, עקב העומס הכלכלי שכרוך בניהול תביעות מסוג זה.

כבוד השופטת אביגיל כהן הגדירה את המאפיינים של תביעות השתקה בע”א 15267-09-17 סרנה נ’ נתניהו :

“..תביעות SLAPP מתאפיינות בכך שפערי הכוחות הכלכליים בין הצדדים הם בולטים, התביעות מוגשות בסכום מופרז שאין לו אחיזה בדין ובפסיקה, וכוללות טענות סרק עובדתיות ומשפטיות, שנועדו להתיש את היריב מעצם הצורך להתמודד עמן, ללא חשיבות לתוצאה הסופית במשפט..”

מקור הדוקטרינה הנו בארה”ב, שם מדינות רבות אימצו הסדרים חקיקתיים לסילוק מהיר של תביעות השתקה ופסיקת הוצאות ריאליות לנתבעים. בשנת 1992 הוסיף המחוקק בקליפורניה סעיף חדש לקוד הפרוצדורה האזרחית שמסדיר הליך מהיר לסילוק על הסף של תביעות השתקה ואף עיגן בחוק את פסיקת הוצאות משפט של הנתבע.

בשנים האחרונות, נראה שתביעות השתקה הפכו לנפוצות במשפט הישראלי וקיימת עליה בהגשת תביעות מסוג זה. טרם נקבע מנגנון משפטי בחקיקה להתמודדות נאותה עם התופעה.

קיים פער עצום בין כמות תביעות השתקה שמוגשות בישראל, לבין המקום שתביעות השתקה מקבלות מבחינת שיח משפטי והלכתי. בהיעדר  חקיקה ופסיקה מחייבת, בתי המשפט בישראל מתקשים ליישם את דוקטרינת ה-SLAPP. ככלל, דרך המלך הנה לבחון בתחילה ההליך האם מדובר בתביעת לשון הרע, או שמא מדובר בתביעת השתקה שעל בית המשפט לסלק על הסף ולחסוך מהצד “החלש” להליך לבזבז משאבים.

עיגון חקיקתי לעניין תביעות השתקה הנו חיוני ויסייע למיגור התופעה שהולכת ומתרחבת.